ליאורה פדהצור 2008-1934
ליאורה הייתה מנהלת שרותי הסיעוד בביה"ח הפסיכיאטרי, לימים,"המרכז לבריאות הנפש שלוותה", מדצמבר 1957 ועד ליציאתה לגמלאות באוגוסט 1996.
ליאורה הייתה אישה אצילה, אוהבת אדם, רחבת לב,מנהיגה ואחות מקצועית למופת.
את הכשרתה בסיעוד פסיכיאטרי, רכשה בפילדלפיה שבארה"ב. היא הייתה בין הראשונות בארץ, אם לא הראשונה, בעלת הכשרה כזו.
כשחזרה ארצה לאחר שלוש שנות לימודים והיא בת 24 שנים, מונתה לנהל את הסיעוד בביה"ח.
מה שהנחה את ליאורה בעבודתה היו: רווחתו של החולה וכבודו כאדם וטיפוח הצוות הסיעודי.
מילת המפתח לאורך כל השנים הייתה: נתינה כמעט ללא גבולות.
בתחילת עבודתה היו בביה"ח רק שתי מחלקות ומטבע הדברים, הצוות היה מצומצם ולכן תפקידים שונים רוכזו בידיה של ליאורה.
פרט להיותה "אחות ראשית",כפי שהתפקיד נקרא אז, היא הייתה גם אחראית על בית המרקחת, הייתה מדריכה לעובדים חדשים, ולתלמידות בהתנסות קלינית בסיעוד פסיכיאטרי.
באותם ימים התקבלו לביה"ח מאושפזים רק לפי רשימות המתנה על בסיס מקום פנוי.ליאורה קבלה, אישית, כל חולה חדש וליוותה אותו בצעדיו הראשונים לאשפוזו.היא המשיכה בזה שנים רבות גם כאשר הצוות גדל.
ליאורה הכירה כל חולה, את מצבו, את הרקע שלו ומשפחתו. היא היתה מבקרת יום יום במחלקות ומשוחחת עם אנשי הצוות והחולים. עיניה היו פקוחות לכל הפרטים, קטנים כגדולים. (אם חולה לובש פיזמה שלא לפי מידתו או לא נקייה.או אם חולה הולך יחף. אם משהו טעון תיקון וכו').
החולים זכו תמיד לחיוך מעודד,ליטוף, הקשבה, הבנה, סובלנות וכבוד, כדי להקל את מצוקתם כאמור:"לתת את הנשמה ואת הלב".
שאיפתה הייתה לפתח ולהעלות , תמיד, את הרמה המקצועית של הצוות הסיעודי והיא לא חסכה מאמצים לשם כך.
אם רצית לשוחח עם ליאורה, היא הייתה תמיד זמינה עבורך בכל עת. אם בחדרה, במחלקה או אפילו על ספסל בחצר.תמיד מצאת אצלה אוזן קשבת.
תמיד זכית ממנה ליחס חם ומגבה, מדריך ומלמד, נוזף כאשר צריך, אבל לא משפיל, באכפתיות וברצון לעזור.
אם מעדת, אל דאגה, ידה המושטת לעזרה ניתנה לך למען לא תיפול.
לימודים והשתלמויות נחשבו לסם החיים. אנשים נשלחו ללימודים בעידוד ובברכת הדרך גם בימים קשים,(ומתי לא היו כאלו),כשעל ביה"ח היה לספוג את התקנים החסרים.
מנהיגותה של ליאורה ניכרה לא רק ביחס לצוות הסיעודי, אלא לעובדים בכלל, מאנשי הנהלה ועד אחרון העובדים. היא הכירה אישית את כולם ואת בני משפחותיהם. אנשים פנו אליה בבקשת עזרה, אם בעצה או במעשה, ותמיד נענו בחפץ לב.
את ליאורה העריכו,כיבדו ובעיקר אהבו כולם.
"שלוותה" הייתה ליאורה וליאורה הייתה "שלוותה".
זכרה נצור בלבנו תמיד.
